יאיר פרומר >>
חתימתן של המעצמות על הסכם הגרעין עם איראן, היא נקודת מפנה היסטורית שיש לה – ועוד יהיו לה בשנים הקרובות – משמעויות מרחיקות לכת עבור מדינת ישראל.
גם אם זו קיימת עדיין על הנייר, ברור לכל, כי האופציה הצבאית הפכה מורכבת הרבה יותר. בשנים האחרונות כבר החלה מגמה של העברת המערכה לזירה המדינית-דיפלומטית, אך עכשיו אין עוד ספק, כי זו תהיה זירת הפעולה המרכזית בשנים הקרובות. הצורך למנוע נזקים אסטרטגיים ארוכי טווח למדינת ישראל יוטל ביתר שאת על מי שנושא בנטל הזה יום יום לאורך כל השנה: אנשי שירות החוץ המקצועי של ישראל.
ישראל מגיעה למערכה הנוכחית כשהזרוע הדיפלומטית שלה חבולה. שנים ארוכות של השקעה מועטה מדי בשירות החוץ ובדיפלומטיה המקצועית הניבו תוצאות עגומות: דו"ח מבקר המדינה, שפורסם סמוך לאחר הבחירות, מצביע על מחסור אקוטי של עשרות תקנים בשירות החוץ, הפוגע בפריסת הנציגויות וביכולתן לפעול באופן אפקטיבי ברחבי העולם. בנוסף, משרד החוץ עדיין מתקשה להתאושש מסכסוך עבודה ארוך ומיותר, שנבע מהתנהלות לא מקצועית ולא אחראית של פקידים במשרד האוצר, שלא הבינו כי תפקידם הוא לחזק את משרד החוץ ולא להחלישו.
מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך להתנהל כך. היחסים עם ארה"ב דורשים שיקום מידי בכדי לאפשר דיאלוג כן ופתוח עם המעצמה החשובה בעולם. בעקבות ההסכם עם איראן, תפקידה של ארה"ב באזורינו רק ילך ויגבר בשנים הקרובות. מידת ההשפעה שתהיה לישראל על המדיניות האמריקאית תיגזר ישירות ממידת השקעתה במאמץ הדיפלומטי היום-יומי מול קובעי מדיניות, מעצבי דעת קהל והציבור הרחב, לא רק בוושינגטון הבירה אלא בכל אחת מחמישים המדינות המרכיבות אותה.
כך גם היחסים עם שאר מעצמות העולם, בראשן אירופה, רוסיה, סין והודו. וזו רק ההתחלה. מי שיזניח את הקשרים עם חברות מועצת הביטחון הלא קבועות, למשל, או עם חברות מועצת הנגידים של הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית, ישלם מחיר כבד. השקעה מסיבית ביחסים עם מדינות כמו ניגריה או צ'ילה היא לא פריווילגיה, אלא צורך קיומי של מדינת ישראל, אם היא חפצת חיים.
ההצלחה הדיפלומטית חסרת התקדים של המשטר האיראני, שהגיעה לשיאה השבוע, היא פרי מאמץ מתמשך שנוקטת איראן בשנים האחרונות לחיזוק יכולותיה בזירה המדינית הבינלאומית. "מדד הדיפלומטיה" שהוצג בכנסת בדצמבר האחרון חשף, כי איראן הגדילה בשנתיים האחרונות את ההשקעה שלה בשירות החוץ בצורה ניכרת, כשהיא עוקפת בדרך את ישראל. זה אינו מקרה, אלא תוצר של מדיניות מחושבת ומתוכננת מצד מנהיגי איראן, שהבינו, כי שום מהלך צבאי אינו אפשרי במאה ה-21 ללא גיבוי דיפלומטי רציני. איראן מחזיקה כיום ב-147 נציגויות דיפלומטיות ברחבי העולם – 40 יותר מאשר ישראל, פער מסוכן שעלול לגדול עוד יותר בעקבות ההסכם שנחתם. כל אחת מהנציגויות הללו היא כלי אפקטיבי ביותר למינוף השפעה מדינית, שביכולתה להטות את הכף לכאן או לכאן. "מירוץ חימוש דיפלומטי", אם תרצו, שבו אסור לישראל להישאר מאחור.
כעת הזמן להתעלות מעל למחלוקות ולחילופי ההאשמות שאנחנו כל כך טובים בהם. חיזוק משרד החוץ בעת הזאת והיפוך המגמה במצבה של הדיפלומטיה הישראלית, הוא אינטרס משותף לכל מי שמדינת ישראל יקרה לו.
על ראש הממשלה, המכהן גם כשר חוץ, ליטול כעת את המושכות, יחד עם שר האוצר ועם שותפיו בתוך הממשלה ומחוצה לה, ולהוביל מהלך מהיר ובלתי מתפשר לשיקום מעמדו של שירות החוץ: החזרת סמכויות למשרד החוץ בתחומים שעליהם הוא אמון, פתיחת נציגויות אסטרטגיות ועיבוי נציגויות קיימות, הגדלה משמעותית של התקן וגיוס מאסיבי של כוח אדם מקצועי למילוי השורות שהתרוקנו, פתרון סכסוכי העבודה במשרד החוץ והחזרת הערך והכבוד לדיפלומטים המקצועיים שעומדים בקו החזית הראשון של המערכה המדינית.
הדיפלומטים הישראלים הם אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה, ושירות החוץ של ישראל זוכה להערכה ושבחים בכל רחבי העולם. הם מוכנים למערכה הכבדה שהוטלה עליהם ויידעו לשאת בעול הכבד – אם רק יינתנו להם הכלים לעשות את עבודתם. זו השעה לפעול, לפני שיהיה מאוחר מדי.
הכותב הוא יו"ר האגודה הישראלית לדיפלומטיה וסגן מנהל במרכז למחקר מדיני של משרד החוץ
קישור למאמר באתר "ישראל היום":